רבנו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, הביא בליקוטי מוהר”ן חלק ב’ תורה ג’:
“כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, אָמַר לְרַבִּי עֲקִיבָא:
חֵמָּה עַזָּה בָּעוֹלָם כִּי לא הָיָה אָז מִי שֶׁיּוּכַל לְהַמְתִּיק הַדִּין
כִּי הָיָה צָרִיך לְפִדְיוֹן לְהַמְתִּיק הַדִּין
וְלא נִמְצָא כִּי בֶּאֱמֶת אַחַר הַהַמְתָּקָה וְהַפִּדְיוֹן
אָז דַיְקָא טוֹב לְרַפְּאוֹת הַחוֹלֶה עַל יְדֵי רְפוּאוֹת
כִּי אֲזַי דַיְקָא אַחַר הַפִּדְיוֹן וְהַהַמְתָּקָה יֵשׁ רְשׁוּת לְרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת”.